ילד שאינו נושם וללא דופק עלול לסבול מנזק מוחי קשה ואולי אף מוות – אם לא יטופל מיד. מטרת ההחייאה הינה להחליף בצורה זמנית את פעימות הלב הטבעיות ואת פעולת הריאות בצורה מכאנית באמצעות לחיצות על בית החזה והנשמות, כאשר התפקוד התקין נפגע. על ידי כך לספק חמצן וזרימת דם לרקמות, בעיקר למוח וללב – עד לחזרת התפקוד הטבעי של הלב.

זיהוי מהיר, הזעקת עזרה וביצוע החייאה הכוללת שימוש בדפיברילטור הם אלו שיצילו את הילד.

בגופנו מערכות רבות הפועלות בתיאום ובקרה על מנת לשמור על תפקוד תקין. מתוכן, ישנן 3 מערכות מובילות, שפגיעה בהן עלולה להוות נזק חמור ומסכן חיים, ולהגיע אף למצב של מוות. מערכות אלו נקראות "משולש החיים" ואלו הן מערכת הלב וכלי הדם, מערכת הנשימה, ומערכת העצבים.

כאשר ישנה פגיעה משמעותית באחת המערכות, אנו נמצאים במצב בו עלינו לבצע החייאה בילד.

החייאה מוקדמת משפרת סיכויי הישרדות.

הגדרת גילאים:

יילוד- מלידה עד 28 יום

תינוק- מגיל 28 יום עד גיל שנה

ילד- מגיל שנה ועד להופעת סימני בגרות

מבוגר- החל מהופעת סימני בגרות

א) בטיחות SAFETY

וידוא בטיחות (Safety) של המטפל ושל הילד, תוך הרחקת גורם מסכן. בטרם מתן כל טיפול רפואי מכל סוג שהוא, יש לוודא את הבטיחות האישית של הצוות, המטפל והמטופל. יש לפעול לנטרול סיכונים בזירת האירוע, ולהרחיק את המטופל מגורמים מסכנים (טביעה, התחשמלות, שריפה וכו'). במידת הצורך יש להזעיק כוחות נוספים.

החייאת תינוק ויילוד חייבת להתבצע על שולחן.

התרשמות מהירה מסימני חיים

ב) בדיקת הכרה

1. מילולית– קריאה אל הילד/ תינוק בשמו, מחיאת כפיים ליד הראש במטרה לעורר תגובה לקול.
2. פיזית–

• • בילד– צביטה של המטופל בשרירי הטרפז.
  • בתינוק– גירוי כף הרגל.

ג) בדיקת נשימה

יש להסיר בגדים מבית החזה של הילד/ תינוק, להביט על בית החזה עד 10 שניות, ולהתרשם האם קיימת נשימה. תינוקות נושמים בדרך כלל דרך הסרעפת, לכן הבטן היא זו שתעלה בעת נשימתם. בבדיקת נשימה מסתכלים על בית החזה ועל הבטן תוך הקשבה לנשימות.

אם יש נשימה(+):
ילד-  יש להטותו על הצד ולשמור על נתיב אויר
 תינוק – הופכים אותו על היד "תינוק מעשן" על מנת לפתוח נתיב אויר ולמנוע חנק מהפרשות.

אם אין נשימה(-):

מתחילים בביצוע החייאה מלאה.
ממשיכים בסכימה ומזעיקים באופן מידי עזרה ודפיברילטור.

הזעקת עזרה – חיוג לכוחות הצלה/ הזמנת ניידת טיפול נמרץ.
הבאת דפיברילטור – בקשה מעובר אורח שיביא מכשיר החייאה בשם דפיברילטור.

ד) עיסויי חזה C

לאחר שזיהינו כי הילד/ תינוק לא נושם- נתחיל בעיסויים כמה שיותר מהר!
יש לבצע עיסויים חזק ומהר על משטח קשיח ומוגבה.
ביצוע עיסויים-
בילד- העיסויים מתבצעים באמצעות יד אחת במרכז בית החזה במקום שתיים.
בתינוק– עוטפים את התינוק עם היד ולוחצים על מרכז בית החזה באמצעות 2 האגודלים, או לחיצה על מרכז בית החזה באמצעות 2 אצבעות (האצבע והאמה).

קצב העיסויים: 100-120 בדקה לילד, 130 לתינוק. עומק העיסויים 1/3 מבית החזה.

יש לחבר את הדפיברילטור בהקדם האפשרי ולפעול בהתאם להנחיותיו למתן שוקים חשמליים גם בילדים ותינוקות.
מבצעים 30 עיסויים עד שמגיעים להנשמות.

ה) נתיב אויר A

לפני שמנשימים, יש לסלק הפרשות ולאחר מכן לפתוח את נתיב האוויר.
בילד-

1. מסלקים הפרשות ע"י הטיית הראש לצד.
2. יש לפתוח נתיב אויר בשיטת "מצח סנטר" – הטיית הראש לאחור בצורה מקסימלית תוך החזקה במצח ובסנטר.

בתינוק-

1. סילוק הפרשות- שמים יד מאחורי הראש ומטים את התינוק לצד והפוך.
2. פתיחת נתיב אויר- הטיית ראש עד מבט לשמיים בלבד.

ו) נשימה B

לאחר ביצוע 30 עיסויים ברצף ופתיחת נתיב אויר, יש לבצע 2 הנשמות ברצף, עד לעליית בית חזה, לא יותר משניה אחת להנשמה.

בילד– סותמים את האף, פותחים את הפה, ומנשימים מפה לפה בנפח המותאם לגודל הילד, עד לעליית בית חזה.
בתינוק- עוטפים ואוטמים עם הפה שלנו את הפה והאף של התינוק, מנשימים בנפח לחיים עד לעליית בית חזה.

לאחר ההנשמות חוזרים לביצוע עיסויים. כל 30 עיסויים- מבצעים 2 הנשמות וחוזר חלילה.

כל 5 סבבים של עיסויים והנשמות = שווי ערך ל2 דקות. כל 2 דקות יש לעצור את ההחייאה לרגע, לבצע הערכת סימני חיים כמו חזרה של נשימה ספונטנית, וכן להקשיב להנחיות הדפיברילטור.