מחלה כרונית התקפית דלקתית של דרכי הנשימה. מחלה שכיחה ביותר, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים צעירים.

• סימני מצוקה נשימתית
• היסטוריה רפואית של אסטמה
• צפצופים בנשימה
• שיעול ניכר
• כיחלון בקצות הציפורניים ובשפתיים
• קושי בנשיפה
• חוסר יכולת להשלים משפטים

סימנים להשתנקות מלאה: אין דיבור, אין שיעול, היעדר קולות נשימה, פנים אדומות מהמאמץ הנשימתי ובהמשך כיחלון.

מוות בעריסה הוא מוות שאיננו צפוי ואיננו מוסבר, של תינוק בריא מתחת לגיל שנה, ובעת השינה. למרבה הצער לא ידועה הסיבה למוות בעריסה, וגם תאוריות שונות אשר הוצעו, כדוגמת זיהום חיידקי או טראומה שהתרחשה בעת הלידה, לא הוכחו מעולם. עם זאת, ידועים מספר גורמי סיכון עיקריים, אשר על פי ההשערות מעורבים במוות בעריסה:

• שינה על הבטן
• חשיפה לעשן סיגריות, הן במהלך ההריון והן לאחר הלידה
• שינה על משטח רך
• לידה מוקדמת
• משקל לידה נמוך
• חימום יתר
• קור

מוות בעריסה - דרכי מניעה

על אף שלא ידועה הסיבה למוות בעריסה, ישנן מספר המלצות העולות מתוך המחקרים, ועשויות לסייע בהפחתת הסיכוי. ראשית, מומלץ להקפיד על מעקב הריון כדי לאתר מראש סיכונים וסיבוכים אפשריים. בנוסף, יש להימנע מעישון ומצריכת אלכוהול במהלך ההריון וכן לאחריו. מאחר ונמצא כי שינה על הבטן עשויה להגדיל את הסיכוי למוות בעריסה, יש להקפיד על השכבת התינוק לשינה על הגב. עוד נמצא כי תינוקות אשר ניזונים מחלב אם הם בסיכון נמוך יותר למוות בעריסה.

כל זאת ועוד, רצוי להשתמש במזרן קשיח עבור התינוק, ובסדין מתוח והדוק. כדי להבטיח סביבה בטוחה עבורו מומלץ להרחיק כריות, בובות ואף "נחשושים", להימנע ממגיני ראש ומכובעים, ולהרחיק את המיטה ממוצרי חשמל. שינה משותפת של התינוק בחדר ההורים, אך במיטה שלו, אף היא מפחיתה את הסיכון למוות בעריסה, וכן שימוש במוצץ – ללא רצועה המחברת אותו אל גופו של הפעוט, מחשש לחנק.

טביעה

במהלך טביעה מים נכנסים לריאות ומונעים שחלוף גזים תקין. במקרה שמים יגיעו לנקודת פיצול הסימפונות, נקודה הנקראת נקודת הקרינה, עלול להיווצר מצב של לרינגוספאזם – נעילת מיתרי הקול.
מיתרי הקול הם רקמות הממוקמות בצורה אופקית בחלקו העליון של קנה הנשימה. במקרה של לרינגוספאזם הן נסגרות לגמרי ומונעות כניסה ויציאה מקנה הנשימה.

נפריד בין שני סוגי טביעות:

• טביעה יבשה – טביעה בה כניסת מים לקנה הנשימה גרמה ללרינגוספאזם, וכתוצאה מכך כמות המים בריאות היא קטנה.
• טביעה רטובה – כניסת מים לריאות המטופל. בריאות ישנה כמות מים גדולה אשר אינה מאפשרת נשימה תקינה.

כמו כן, ישנו שוני בסוג המים בהן התרחשה הטביעה:

• טביעה במים מתוקים – המים המצטברים בריאות הם בעלי ריכוז מלחים הנמוך מהדם. בשל כך ובשל הנטייה של חומרים להתאזן מבחינה ריכוזית, המים יעברו אל כלי הדם. כדוריות הדם האדומות המצויות בדם יספחו אליהן את המים. מצב זה מוביל לפגיעה בכדוריות הדם האדומות. כדוריות הדם האדומות אינן יכולות לבצע את תפקידן ולהעביר חמצן אל התאים ולכן כדוריות הדם עוברות המוליזה (פירוק תאים).
• טביעה במים מלוחים – במקרה זה, בשונה מטביעה במים מתוקים, ריכוז המלח במים אשר הצטברו בריאות גבוה מריכוז המלחים בדם. מצב זה גורם לתופעה הפוכה מהמקרה הקודם ונוזלים מכלי הדם נכנסים אל תוך הריאות. הנוזלים ממשיכים להצטבר בריאות וגורמים לבצקות – הצטברות נוזלים בין התאים. טביעה במים מלוחים הינה פחות חמורה מטביעה במים מתוקים.

• סיפור מקרה.

• נמשה הנטבע מן המים
• במידה והמטופל בהכרה ניתן לחבר לחמצן, במידה ואינו בהכרה נבצע החייאה לפי הסכימה
• במקרה של קפיצה במים רדודים יש להיזהר על עמוד השדרה של המטופל מחשש שקיבל מכה מרצפת הבריכה
• נפנה לבית החולים

כמובן שלא כל מקרי התלייה מסתיימים במוות שכן ישנן תאונות הגורמות לפגיעה של תלייה. לדוגמא ילדים המשחקים בחבלים.

סימנים לזיהוי פגוע תלייה:

• סימנים מזהים על הצוואר
• נשימה לא סדירה
• עור פנים אפור-כחול
• פנים נפוחות וכלי דם בולטים

• חסימה של קנה הנשימה ואי כניסת חמצן לריאות
• חסימה של העורקים הקרוטידים (עורקי הצוואר) וחוסר זרימת דם למוח
• שבירה של חוליות הצוואר

• הורדת הנפגע באמצעות שני אנשים לפחות בזהירות רבה כאשר:
• הראשון חותך את החבל
• השני אוחז במטופל ומרים אותו מעט על מנת שניתן יהיה לחתוך את החבל, ומוריד אותו לרצפה לאחר החיתוך
• במידה ונמצא עוד מטפל יחזיק השלישי את הראש בזמן חיתוך החבל וההורדה לרצפה
• התחלת פעולות החייאה לאחר שהנפגע ירד לרצפה
• קריאה לעזרה

אלרגיה היא מצב שכיח בו המערכת החיסונית תוקפת או מגיבה מעבר לנדרש, לחומרים מסוימים. תגובה אלרגית יכולה להתפרץ מכמה גורמים שונים.
המערכת החיסונית שלנו יודעת לזהות גורמים שעלולים להזיק לגופינו, כמו חיידקים או וירוסים. הגוף מגיב אליהם ומנסה להיפטר מהם.
ישנם מקרים בה המערכת החיסונית “מתבלבלת” ומגיבה כך לחומר שאינו באמת מהווה סיכון לגוף. חומר זה נקרא אלרגן.
ישנן גורמים שונים לתגובות אלרגיות, כגון:
אבקני פרחים או אבק, מאכלים שונים כמו אגוזים, ביצים או חלב, תרופות שונות, חרקים, כימיקלים שונים כמו איפור או חומרי ניקוי. חלקם יותר נדירים מאחרים. למשל, אנשים מסוימים רגישים לדשא או אפילו למים.

אלרגיות יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים ורמות שונות, למשל:
1. נזלת אלרגנית, לעיתים מלווה בתחושת צריבה בעיניים והתעטשויות.
2. הופעת פריחות, גרד והתקלפות העור.
3. גירוי בחך, התנפחות השפתיים, הלשון, הפה ופריחה אדומה, כולם יכולים להוות תגובה אלרגית למזון.
4. הקאות ושלשולים.
5. נפיחות בפנים.
6. אנפילקסיס – תגובה אלרגית מוקצנת המסכנת חיים. תגובה זו לרוב באה לידי ביטוי בסחרחורת, נפילת לחץ דם, קשיי נשימה, פריחה בעור והתנפחות דרכי הנשימה העלולים להוביל לחנק ואובדן הכרה. תגובה זו מתפתחת במהירות ודורשת טיפול רפואי דחוף.
חשוב לציין כי תגובה אלרגית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ומקומות שונים בגוף בו זמנית.

ניתן לאבחן אלרגיה בדרכים שונות, אך לרוב בתהליך מהיר ופשוט של תבחינים בעור.
על ידי טיפטוף טיפות של חומרים אלרגנים שונים על העור, לרוב בזרוע, והכנסתם לעור בעזרת דקירה קלה. התגובות שהנבדק מפתח בתוך 15 דקות מראות את החומרים אליהם הוא אלרגי.

הדרך הטובה ביותר לטפל אלרגיות היא למנוע אותן. אם ידועה סיבת האלרגיה, עליכם להימנע ממנה או לצמצם חשיפה אליה ככל הניתן.
ישנן מספר תרופות המקטינות או מקלות על תסמיני אלרגיה.
בנוסף, ישנו טיפול מתקדם יותר לאלרגיות על ידי שימוש בחיסון המוריד את הרגישות ממנה סובל החולה. מטרת החיסון היא לפתח את חסינות הגוף לאלרגיות ובכך להפחית את רגישות החולה.
במקרים קיצוניים, כאשר התגובה היא קשה ומסכנת חיים, אפשר להשתמש במזרק אפיפן (אדרנלין).

*קיים מזרק עם מינון מותאם לילדים (במשקל 15-30 ק"ג). עטיפתו ירוקה לעומת העטיפה הצהובה לאדם מבוגר (מעל 30 ק"ג).

אפיפן הוא טיפול חירום תרופתי כתשובה לתגובה אלרגית קשה.
אנשים הסובלים מאלרגיה קשה צריכים לשאת את התרופה עליהם כל הזמן, למקרה חירום.
רצוי ללמד ילדים מעל גיל 12 להזריק לעצמם את התרופה. אפשר לעשות זאת גם בגילאים צעירים יותר, תלוי בבגרות של הילד והמלצות הרופא.
רצוי ללמד את בני המשפחה, מורים או גננות ואפילו חברים קרובים כיצד להשתמש במזרק.

כיצד להשתמש במזרק ?

1. הוציאו את המזרק מהנרתיק.
2. החזיקו את המזרק כאשר החלק הכתום מופנה כלי מטה והחלק הכחול מופנה כלפי מעלה – כתום כמו האדמה וכחול כמו השמיים. אסור לכסות את קצוות המזרק עם אצבעותיכם, על מנת שלא תזריקו לעצמכם בלי כוונה.
3. שחררו את מכסה הבטיחות הכחול.
4. קרבו את החלק הכתום למרכז החלק החיצוני של ירך המטופל. רצוי להחזיק את הרגל של המטופל כדי שלא יזיז אותה בזמן ההזרקה, על מנת למנוע פציעות הנגרמות מהזריקה עצמה.
5. הניפו את המזרק והצמידו אותו לירך ב-90 מעלות עד שתשמעו ‘קליק’.
6. החזיקו את המזרק צמוד ויציב על הירך במשך כ-3-5 שניות.
7. הוציאו את המזרק ועסו את האזור לעוד 10 שניות על מנת לפזר את החומר טוב יותר בגוף.
8. לאחר ההזרקה, וודאו כי המטופל מגיע לבית החולים כמה שיותר מהר. וודאו שהאדם שמקבל את המטופל יודע שהוזרקה לו התרופה ותנו להם את המזרק המשומש.
שימו לב, ניתן להזריק את התרופה גם דרך הבגדים.