בנושא זה נעסוק בפציעות הנגרמות על ידי בעלי חיים. חוץ מהתגובה הראשונית של הגוף הנובעת מפגיעות אלה, לחלקן יש גם השפעות ארוכות טווח. ישנם מינים שונים של בעלי חיים ארסיים בארץ, אנו נפרט על הנפוצים שבהם, על דרכי הטיפול הספציפיות המתאימות לכל מקרה ועל מחלות שונות שבעלי החיים עלולים להעביר בעת מגע עם בני אדם.
מושג חשוב בנושא זה הוא מערכת הלימפה. מערכת הלימפה היא מערכת של צינורות העוברים בגופנו, ממש כמו מערכת כלי הדם. כמו כן, מערכת זו כוללת קשרי לימפה המרוכזים בעיקר במפשעות, בבתי השחי,בצוואר ועוד. קשרי לימפה אלה הם בעצם כיסי אחסון לתאים בשם לימפוציטים.
אחד מתפקידיה החשובים של מערכת זו היא להילחם בזיהומים ובחיידקים החודרים למחזור הדם. כאשר גוף זר עובר דרך אחד מקשרי הלימפה ומזוהה על ידי הלימפוציטים, אלו מתרבים ונלחמים נגד אותו גורם זר.
חשוב לזכור כי הדגשים המפורטים בזיהוי המקרים יכולים שלא להופיע כלל או להופיע בצורה חלקית.
- צפעון שחור (שרף עין גדי): הנחש בעל הארס הקטלני ביותר מבין הנחשים הארסיים בישראל. נחש שחור וחלק באורך של עד כשמונים סנטימטרים בעל ראש קטן וחרוטי. הצפעון השחור פעיל בלילה ונפוץ בעיקר באזורים לחים כמו הבקעה ואזור ים המלח, וכן במרכז הנגב והערבה.
- צפע מצוי (צפע ארץ ישראלי): הנחש הארסי השכיח והגדול ביותר בארץ ישראל. נפוץ מקו באר-שבע וצפונה, גם במקומות מיושבים שבהם צמחיה שבה הנחש נוהג להסתתר. גוון גופו משתנה בהתאם לאזור מחייתו, חום בהיר במישור החוף ועד לחום כהה ברמת הגולן. על גבו פס חום מעוקל וגופו עבה יחסית. בישראל מוכשים מדי שנה כמאה אנשים על ידי הצפע הארץ ישראלי.
- אפעה מגוון: צבע הנחש משתנה בהתאם לצבע הקרקע במקום גידולו ונע בין חום לאדום. על גבו כתמים הבהירים יותר מצבעו הכללי. בעת סכנה האפעה משמיע קולות אזהרה אותם הוא מפיק מחיכוך קשקשיו. האפעה מיטיב לטפס ונוהג להימצא בקרבת מקורות מים. אזורי המחיה של האפעה המגוון יחסית מרובים וכוללים את הרי אילת, אזור הנגב הדרומי והמערבי, אזור ים המלח ומדבר יהודה, בקעת הירדן והגלבוע.
הארס, אותו הנחש מייצר בבלוטות מיוחדות בראשו, הוא בעצם רוק שעבר שינויים רבים. ארס הנחש מועבר במידה קטנה במערכת הדם אך רובו מכוון להתפשט במערכת הלימפה. סוגי הארס השונים מכוונים לפגוע באחד או בכמה מהמערכות הבאות בגוף:
- מערכת העצבים: גרימה לשיתוק או חוסר שליטה על השרירים
- מערכת הדם: ארס זה גורם להורדת לחץ הדם ולהגברת קרישתו, כך זרימתו תהיה איטית יותר. בנוסף, בסוגים מסוימים הארס תוקף את הלב במטרה לגרום לפגיעה בתפקודו
- השרירים: סוגי ארס מסוימים מכילים אנזימי עיכול, אנזימים אלה מפרקים את הרקמות איתן הם באים במגע וכך הארס מתפשט מהר יותר.
בארצנו יש כשמונה עשר מינים של עקרבים ומתוכם שלושה מינים הקטלניים לבני אדם. העקרב נוהג להסתתר מתחת לאבנים, בסדקים ובמחילות. עקיצת העקרב משפיעה על מערכת הנשימה ומסוכנת בעיקר לילדים בשל משקל גופם הנמוך יחסית.
למעלה משש מאות מינים שונים של עכבישים קיימים בישראל ושניים מתוכם מהווים סכנה לאדם. אולם, במשך חמישים השנים האחרונות לא מתועד מקרה מוות כתוצאה ישירה מעקיצת עכביש. לעתים, בעת התגוננות, העכביש נושך לאות אזהרה ואינו מחדיר ארס כלל. במקרה של נשיכה, לרוב, הכליצרות (ניבי העכביש) כלל אינן מסוגלות לחדור את עורנו, אך אם צלחו, גם נשיכה ללא החדרת ארס תגרום לכאב רק בגלל ההרס הנגרם לרקמות. כיום, אין דרך ודאית לדעת אם אדם ננשך על ידי עכביש אלא רק אם נראה בעת המעשה, זאת משום שהסימפטומים של נשיכות עכביש מגוונים ודומים למחלות אחרות שכלל לא קשורות זו לזו. באופן טבעי ובניגוד לדעה הרווחת העכבישים מעדיפים להימנע מעימות עם בני האדם ונשיכה תהווה עבורם ברירה אחרונה.
כפי שפירטנו, כיום אין דרך לזהות פגיעה כתוצאה מנשיכת עכביש אלא רק לפי סיפור המקרה.
דבורים, צרעות ודבורים אינם מוגדרים כבעלי חיים ארסיים. עקיצתם מהווה סכנה רק לבעלי רגישויות או לאחר עקיצות מרובות. במקרה זה עלולים להיווצר קשיי נשימה ובמקרה קיצון אף להגיע לידי מוות.
בהתקיימות אחד או יותר מן התסמינים הנזכרים לעיל או אם ידועה רגישות לדבורים, ניתן להשתמש במזרק אפינפרין במידה ויש או לפנות את הנפגע לבית החולים.
כלבת נחשבת לאחת מהמחלות המסוכנות ביותר בעולם, גם בגלל דרך ההידבקות הקלה יחסית שלה וגם בגלל סיכויי ההחלמה ממנה השואפים לאפס. המחלה מועברת בעיקר דרך הרוק, לרוב ע”י נשיכת בעל חיים אך ייתכן גם ליקוק. המחלה קיימת אצל בעלי חיים עם דם חם כמו תנים, חולדות ועטלפים.
זמן הדגירה של המחלה, כלומר הזמן מההידבקות בנגיף הכלבת ועד הופעת התסמינים, יכול להשתנות מימים ועד כשנה, זאת מכיוון שהנגיף מתקדם בגוף האדם כסנטימטר ביום והתסמינים מתחילים כאשר הנגיף מגיע אל המוח של הנשא.