פרכוסים רענון לקורס 44 שעות

שעור מספר 11

פרכוסים

פרכוסים היא הפרעה נוירולוגית שכיחה העלולה להיגרם ממספר סיבות, ביניהן הפרעה בהתפתחות המוח, גידול סרטני או ממחלת האפילפסיה. המידע במוח מועבר באמצעות אותות חשמליים, והתקף אפילפטי (פרכוס) הוא מצב בו קיימת הפרעה פתאומית וחולפת בפעילות החשמלית במוח. אופן התבטאות ההתקף והיקפו תלוי באזור המוח שנפגע, לרוב ממקור קליפת המוח (קורטקס).

גורמים לפרכוס

  • זיהום במוח או בקרומיו
  • חבלת ראש
  • הרעלות (גם של סמים ואלכוהול)
  • גידולים במוח
  • רעלת הריון (אקלמפסיה)
  • היפוגליקמיה
  • אפילפסיה
  • גורם לא ידוע

סוגי פרכוס

  • פרכוס חלקי – פרכוס בעל קליניקה המעידה על הפרעה חשמלית המערבת המיספרה (צד) אחת במוח. אלו הם פרכוסים קצרים יחסית.
    • חלקי פשוט – תחושת “הירדמות” מקומית באיבר כלשהו, כיווץ שרירים אקראי ואף ריצוד. מערב רק חלק אחד מאונות המוח והאדם נשאר בהכרה.
    • חלקי מורכב – עשוי להתבטא כמו חלקי פשוט המלווה בשינויים התנהגותיים, או רק בשינויים התנהגותיים המתבטאים בשינויים קיצוניים במצב הרוח (אגרסיביות, בלבול). תיתכן פגיעה בהכרה וכן יכול להתבטא כהפרעות בראייה ואוטומטיזם (תנועות החוזרות על עצמן) כמו תנועות בליעה, מציצה וליקוק.
  • פרכוס כללי – פרכוס בעל קליניקה המעידה על הפרעה חשמלית בשתי המיספרות המוח.
    • התקף קטן (Petit mal) – פרכוס המאופיין בניתוק סביבתי, המטופל אינו מגיב לגירוי סביבתי. ייתכן ויאופיין באוטומטיזם או טיקים. נפוץ יותר בקרב ילדים.
    • התקף גדול (Grand mal) – פרכוס המלווה באיבוד הכרה. עשויות להתחיל עוויתות בגפיים או לחילופין רק כיווץ חזק של השרירים. מצב מסוכן שיש לטפל בו מייד.

שלבי ההתקף הגדול

  • אאורה (Aura): השלב המקדים. החולה יתאר איזה שהוא טעם, ריח, צליל מוכר, תחושת דז’ה וו. זהו שלב מבשר הפרכוס.
  • השלב הטוני (Tonic): החולה יאבד הכרה, כל שריריו יתכווצו (אם הוא עמד או ישב הוא ייפול על הרצפה). לעיתים תישמע צעקה כתוצאה מכיווץ בית החזה והריאות.
  • השלב הקלוני (Clonic): שרירי החולה יתכווצו וירפו במהירות, דבר אשר יגרום לתנועות פרכוס אופייניות.
  • השלב הפוסט אקטלי (Postictal): החולה חוזר להכרה חלקית, לרוב יהיה מבולבל, עייף וישנוני, אך לאחר מספר דקות יחזור להכרה מלאה.
  • סטטוס אפילפטיקוס – פרכוס גדול הנמשך 30 דקות ומעלה או לחילופין התקפים חוזרים ללא חזרה להכרה בין ההתקפים. המטופל יזדקק להתערבות תרופתית על מנת לעצור את הפרכוס, ולא – הפרכוס ייגמר כשתיגמר לו האנרגיה בגוף.

כאשר  נגיע לחולה מחוסר הכרה, אלו הן הדרכים לזהות האם הוא עבר פרכוס או לא:

  • תשאול הסובבים אותו
  • במידה ובמקום נמצא מכר יש לשאול האם האדם סובל מאפילפסיה
  • לרוב נצפה באיבוד שליטה על הסוגרים (האדם ייתן שתן וצואה) ולפעמים נבחין גם בסימני נשיכה על הלשון

כאשר האדם ישוב להכרה הדרך הטובה ביותר להבדיל בין פרכוס לעילפון היא הערכת הזמן הנדרש לחזור להכרה ולתגובתיות תקינה לסביבה.  משך הזמן בו ישוב להכרה שלאחר פרכוס הוא ארוך בהרבה מלאחר עילפון.

 

שימו לב! בזמן הפרכוס אין להפריע למפרכס או להחזיק את גופו, שכן הוא עלול לפגוע בנו או בעצמו (שברים בעצמות), כתוצאה מכיווץ השרירים ומניעת התנועה.

טיפול

  • להרחיק חפצים מהאזור ולרפד את ראשו עם כרית או כל חפץ רך שנמצא בהישג יד
  • אין לנסות לפתוח את פיו ולהחזיק את לשונו בחוץ, אלא אך ורק לרפד את ראשו
  • להזעיק עזרה ולהמתין שהפרכוס יחלוף
  • במידה וקיים ברשותנו בלון חמצן רפואי עם מסיכה ניתן לתת חמצן במהירות זרימה של 10 LPM  במסיכת חמצן רגילה

פרכוסי חום

מתרחשים ברוב המוחלט של המקרים בילדים קטנים (עד גיל 5). הפרכוס לא קורה בגלל החום הגבוה, אלא בגלל שינויי הטמפרטורות המהירים.

סימני פרכוס החום הם זהים לפרכוס רגיל, מלבד העובדה שברקע בדרך כלל תהיה מחלת חום. פרכוסים אלו הם מאוד מלחיצים למסתכל, אולם לרוב לא מהווים סימן לנזק בלתי הפיך. הטיפול בפרכוסי חום הוא זהה לטיפול בכל פרכוס, אולם גם ננסה לקרר את המטופל על ידי הנחת מגבת ספוגה במים פושרים על מצח המטופל וחזהו.

אין לעשות –

  • אין לכסות את פני המטופל במגבת
  • אין להכניס את המטופל לאמבטיה בזמן הפרכוס.

 

הידעת?

  • היפוקרטס היה הראשון לכתוב ספר על מחלת האפילפסיה בשנת ארבע מאות לפני הספירה. בספרו טען כי המחלה נובעת מכשל במוח וכי היא אינה קשורה לכוחות נבואיים (לפי הדעה הרווחת דאז). במאה התשע-עשרה אנשים חולי אפילפסיה נסגרו במוסדות לחולי נפש. הם הופרדו משאר השוהים במקום מפאת החשש שהמחלה מדבקת. דוגמא נוספת היא העובדה שבתחילת המאה העשרים מדינות בארצות הברית חוקקו חוקים נגד חולי אפילפסיה שכללו איסור על נישואים מעורבים ואף סירוס.
  •  התקף אינו חייב לכלול פרכוסים ואיבוד הכרה, הוא יכול להתבטא בין היתר בצורות הבאות: חזרה על אותה המילה, אי יכולת לענות על שאלה, דיבור לא ברור, התפשטות (פיזית) וצרחות. כל אדם נולד עם סף התקף אפילפטי בגובה משתנה, וברגע שכמות הגירויים במוח עוברת את אותו הסף, האדם ייכנס להתקף. ככל שהסף גבוה יותר, כך קטן הסיכוי ללקות בהתקף. סף זה יכול להשתנות כתוצאה משתיית אלכוהול, חוסר שינה, לחץ ומחלות שונות.
נגישות
צריכים עזרה?
Call Now Button