כניסה לחניכים
כניסה למדריכיםמחלה כרונית התקפית דלקתית של דרכי הנשימה. מחלה שכיחה ביותר, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים צעירים.
03-6700971
שעור מספר 14
מצבי חירום נשימתיים
מחלה כרונית התקפית דלקתית של דרכי הנשימה. מחלה שכיחה ביותר, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים צעירים.
ברונכוס תקין (משמאל) וברונכוס במהלך התקף אסתמה (מימין)
אנשים עם אסטמה סובלים מרגישות יתר של הסימפונות, משמע גירוי קל מהרגיל יגרום לשחרור חומר בשם היסטמין לדם אשר יוביל לתגובת רגישות מוגזמת.
דלקת של רירית הסימפונות הגורמת להתנפחות של הרירית כלפי החלל הפנימי, יוצרת הפרשה מרובה של ריר (מוגלה בעצם) והשילוב של הנפיחות והריר גורמים להיצרות ו/או חסימה של הסימפונות. בנוסף לכך, הגוף רוצה להגן על הריאות ולכן הוא גורם להתכווצות השריר סביב הסימפונות. תהליך היצרות זה מקשה על הנשיפה, שהיא בדר”כ תהליך פאסיבי.
קבוצת מחלות כרוניות חסימתיות של הריאות לרוב נגרמות כתוצאה מעישון ממושך לאורך שנים או כתוצאה מחשיפה לאוויר מזוהם לאורך זמן רב.
המחלה נחלקת לשני סוגים עיקריים:
ברונכיטיס כרונית (Chronic Bronchitis)
מחלה בה השיערות הדקות (סיליות) שנמצאות בדרכי הנשימה נשרפות כתוצאה מהעשן החם. בנוסף, כתוצאה מחשיפה לחומרים שבעשן נוצר תהליך דלקתי בדרכי הנשימה אשר גורם להפרשה מרובה של מוקוס על דפנות דרכי הנשימה. דרכי הנשימה נעשות צרות ונוצר קושי בנשימה ובעיקר בנשיפה. הברונכיטיס מתאפיין בתקופות שיעול הנמשכות למעלה משלושה חודשים ללא סיבה ברורה, ובמשך לפחות שנתיים רצופות.
אמפיזמה ריאתית (Emphysema)
כתוצאה מהרעלנים בעשן דפנות הנאדיות בריאות נהרסות, ובמקום נאדיות קטנות בעלות שטח פנים גדול ביחס לנפח (צורה אשר מקנה שחלוף גזים איכותי), נקבל מעט נאדיות גדולות בעלות שטח פנים קטן ביחס לנפחן. הדבר יפגע באיכות שחלוף הגזים. אצל חולים אלו בדרך כלל נראה בית חזה חביתי ורזון מוקצן כתוצאה ממאמץ נשימתי גבוה כל הזמן.
לחולים במחלות אלו קשה לנשום באופן קבוע, לכן כאשר הם יזדקקו לעזרה מדובר בהחמרה מהמצב הנורמאלי שלהם ונחפש את הגורם להחמרה. בדרך כלל מדובר על מחלה נוספת, כגון: דלקת ריאות, שפעת וכד’.
שימו לב!
באדם עם מצוקה נשימתית עדיף להמעיט בשאלות בעלות תשובות ארוכות, ולכוון לשאלות “כן” ו”לא”.
השיעול הנבחני, המוכר בשם סטרידו, נפוץ בעיקר בקרב פעוטות עד גיל חמש. זאת משום שאצל תינוקות וילדים דרכי הנשימות רגישות הרבה יותר.
מקורו של השיעול בווירוס במחלה נגיפית, אשר עשויה לגרום לבצקות ולנפיחויות באזור מיתרי הקול, ומובילה במקרים רבים גם לצרידות.
ראשית, יש להקפיד כי הפעוט יישאר במצב מאונך (כלומר בעמידה), ומומלץ לחשוף אותו לאוויר קריר, למשל באמצעות טיול בחוץ או על ידי פתיחת חלון. כל זאת ועוד, השימוש במכשיר אדים קרים יכול לשפר משמעותית את המצב, ולהקל על הנשימה.
בנוסף ניתן לטפל באמצעות אינהלציות (מי מלח ובודיקורט), ובמקרים מורכבים יותר אף ייתכן השימוש בתרופות כמו בטנזול או דנלון, המכילות סטרואידים. תרופות אלה ניתנות במרשם רופא בלבד.
מצב זה מתאפיין בנשימה מהירה ושטחית מאוד, ללא כל מחלה פיזית או פציעה. בדרך כלל המצב נגרם בעקבות לחץ נפשי גבוה או חרדה. מצב זה יגרום לאוורור יתר של הגוף. המשמעות – ירידה ברמות פד”ח (נשיפה מוגברת גורמת לירידה ברמות הפד”ח), אשר במצב מוקצן יוכל לגרום לירידה בגירוי הנשימתי (הטריגר לנשימה הוא רמות פד”ח גבוהות) ואף לדום נשימה.
חשוב לציין שכתוצאה מאוורור היתר חל שינוי אך ורק ברמות הפד”ח ורמות החמצן בגוף נשארות תקינות לחלוטין.
הטיפול היחיד הינו הרגעת המטופל. מדובר כאן בהרבה יחסי אנוש ומעט רפואה.
בהיפרוונטילציה לא אמורים להיות סימנים של קוצר נשימה משמעותי כמו כיחלון או קולות נוספים בנשימה (צפצופים/חרחורים), ולכן אם נשים לב לסימנים “רציניים” יותר נצטרך לחשוד במצב גרוע יותר מהיפרוונטילציה.
בניגוד לדעה הרווחת אין לתת למטופל לנשום לתוך שקית שכן טיפול זה עלול להוביל לתוצאה של עודף פחמן דו חמצני, מצב מסוכן בפני עצמו.
סימנים להשתנקות מלאה: אין דיבור, אין שיעול, היעדר קולות נשימה, פנים אדומות מהמאמץ הנשימתי ובהמשך כיחלון.
אופן ביצוע תמרון היימליך: נעמוד מאחורי החולה. נאגרף יד אחת ואת היד השנייה נחבוק מסביב לחולה ונמקם אותם ברום הבטן של החולה. כעת נעשה תנועה בצורת האות “J”, נלחץ פנימה אל תוך הבטן במקביל להעלאת הידיים אל כיוון החזה, על מנת לכווץ את הסרעפת לכיוון הריאות וליצור לחץ חיובי בתוך הריאות.
סימנים להשתנקות חלקית: שיעול, קושי בנשימה, לעיתים נשימה מצפצפת.
טיפול
*עידוד לשיעול בלבד
*תמרון היימליך לא יעזור במקרים כאלו מפני שנתיב האוויר איננו חסום לחלוטין
*בתינוקות נבצע טפיחות גורדון ודחיקות חזה, כל פעם חמש במספר לסירוגין, כאשר לאחר הטפיחה החמישית נפתח פה ונחפש את הגוף הזר. נרחיב בנושא זה בשיעור המעשי.
מוות בעריסה הוא מוות שאיננו צפוי ואיננו מוסבר, של תינוק בריא מתחת לגיל שנה, ובעת השינה. למרבה הצער לא ידועה הסיבה למוות בעריסה, וגם תאוריות שונות אשר הוצעו, כדוגמת זיהום חיידקי או טראומה שהתרחשה בעת הלידה, לא הוכחו מעולם. עם זאת, ידועים מספר גורמי סיכון עיקריים, אשר על פי ההשערות מעורבים במוות בעריסה:
על אף שלא ידועה הסיבה למוות בעריסה, ישנן מספר המלצות העולות מתוך המחקרים, ועשויות לסייע בהפחתת הסיכוי. ראשית, מומלץ להקפיד על מעקב הריון כדי לאתר מראש סיכונים וסיבוכים אפשריים. בנוסף, יש להימנע מעישון ומצריכת אלכוהול במהלך ההריון וכן לאחריו. מאחר ונמצא כי שינה על הבטן עשויה להגדיל את הסיכוי למוות בעריסה, יש להקפיד על השכבת התינוק לשינה על הגב. עוד נמצא כי תינוקות אשר ניזונים מחלב אם הם בסיכון נמוך יותר למוות בעריסה.
כל זאת ועוד, רצוי להשתמש במזרן קשיח עבור התינוק, ובסדין מתוח והדוק. כדי להבטיח סביבה בטוחה עבורו מומלץ להרחיק כריות, בובות ואף "נחשושים", להימנע ממגיני ראש ומכובעים, ולהרחיק את המיטה ממוצרי חשמל. שינה משותפת של התינוק בחדר ההורים, אך במיטה שלו, אף היא מפחיתה את הסיכון למוות בעריסה, וכן שימוש במוצץ – ללא רצועה המחברת אותו אל גופו של הפעוט, מחשש לחנק.
טביעה מוגדרת כמצב מסכן חיים לאדם/ בע”ח הנגרם כתוצאה מכניסת מים לריאות לאחר שקיעה במים.
במהלך טביעה מים נכנסים לריאות ומונעים שחלוף גזים תקין. במקרה שמים יגיעו לנקודת פיצול הסימפונות, נקודה הנקראת נקודת הקרינה, עלול להיווצר מצב של לרינגוספאזם – נעילת מיתרי הקול.
מיתרי הקול הם רקמות הממוקמות בצורה אופקית בחלקו העליון של קנה הנשימה. במקרה של לרינגוספאזם הן נסגרות לגמרי ומונעות כניסה ויציאה מקנה הנשימה.
נפריד בין שני סוגי טביעות:
כמו כן, ישנו שוני בסוג המים בהן התרחשה הטביעה:
כמובן שלא כל מקרי התלייה מסתיימים במוות שכן ישנן תאונות הגורמות לפגיעה של תלייה. לדוגמא ילדים המשחקים בחבלים.
סימנים לזיהוי פגוע תלייה:
אלרגיה היא מצב שכיח בו המערכת החיסונית תוקפת או מגיבה מעבר לנדרש, לחומרים מסוימים. תגובה אלרגית יכולה להתפרץ מכמה גורמים שונים.
המערכת החיסונית שלנו יודעת לזהות גורמים שעלולים להזיק לגופינו, כמו חיידקים או וירוסים. הגוף מגיב אליהם ומנסה להיפטר מהם.
ישנם מקרים בה המערכת החיסונית “מתבלבלת” ומגיבה כך לחומר שאינו באמת מהווה סיכון לגוף. חומר זה נקרא אלרגן.
ישנן גורמים שונים לתגובות אלרגיות, כגון:
אבקני פרחים או אבק, מאכלים שונים כמו אגוזים, ביצים או חלב, תרופות שונות, חרקים, כימיקלים שונים כמו איפור או חומרי ניקוי. חלקם יותר נדירים מאחרים. למשל, אנשים מסוימים רגישים לדשא או אפילו למים.
אלרגיות יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים ורמות שונות, למשל:
1. נזלת אלרגנית, לעיתים מלווה בתחושת צריבה בעיניים והתעטשויות.
2. הופעת פריחות, גרד והתקלפות העור.
3. גירוי בחך, התנפחות השפתיים, הלשון, הפה ופריחה אדומה, כולם יכולים להוות תגובה אלרגית למזון.
4. הקאות ושלשולים.
5. נפיחות בפנים.
6. אנפילקסיס – תגובה אלרגית מוקצנת המסכנת חיים. תגובה זו לרוב באה לידי ביטוי בסחרחורת, נפילת לחץ דם, קשיי נשימה, פריחה בעור והתנפחות דרכי הנשימה העלולים להוביל לחנק ואובדן הכרה. תגובה זו מתפתחת במהירות ודורשת טיפול רפואי דחוף.
חשוב לציין כי תגובה אלרגית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ומקומות שונים בגוף בו זמנית.
ניתן לאבחן אלרגיה בדרכים שונות, אך לרוב בתהליך מהיר ופשוט של תבחינים בעור.
על ידי טיפטוף טיפות של חומרים אלרגנים שונים על העור, לרוב בזרוע, והכנסתם לעור בעזרת דקירה קלה. התגובות שהנבדק מפתח בתוך 15 דקות מראות את החומרים אליהם הוא אלרגי.
הדרך הטובה ביותר לטפל אלרגיות היא למנוע אותן. אם ידועה סיבת האלרגיה, עליכם להימנע ממנה או לצמצם חשיפה אליה ככל הניתן.
ישנן מספר תרופות המקטינות או מקלות על תסמיני אלרגיה.
בנוסף, ישנו טיפול מתקדם יותר לאלרגיות על ידי שימוש בחיסון המוריד את הרגישות ממנה סובל החולה. מטרת החיסון היא לפתח את חסינות הגוף לאלרגיות ובכך להפחית את רגישות החולה.
במקרים קיצוניים, כאשר התגובה היא קשה ומסכנת חיים, אפשר להשתמש במזרק אפיפן (אדרנלין).
*קיים מזרק עם מינון מותאם לילדים (במשקל 15-30 ק"ג). עטיפתו ירוקה לעומת העטיפה הצהובה לאדם מבוגר (מעל 30 ק"ג).
אפיפן הוא טיפול חירום תרופתי כתשובה לתגובה אלרגית קשה.
אנשים הסובלים מאלרגיה קשה צריכים לשאת את התרופה עליהם כל הזמן, למקרה חירום.
רצוי ללמד ילדים מעל גיל 12 להזריק לעצמם את התרופה. אפשר לעשות זאת גם בגילאים צעירים יותר, תלוי בבגרות של הילד והמלצות הרופא.
רצוי ללמד את בני המשפחה, מורים או גננות ואפילו חברים קרובים כיצד להשתמש במזרק.
כיצד להשתמש במזרק ?
1. הוציאו את המזרק מהנרתיק.
2. החזיקו את המזרק כאשר החלק הכתום מופנה כלי מטה והחלק הכחול מופנה כלפי מעלה – כתום כמו האדמה וכחול כמו השמיים. אסור לכסות את קצוות המזרק עם אצבעותיכם, על מנת שלא תזריקו לעצמכם בלי כוונה.
3. שחררו את מכסה הבטיחות הכחול.
4. קרבו את החלק הכתום למרכז החלק החיצוני של ירך המטופל. רצוי להחזיק את הרגל של המטופל כדי שלא יזיז אותה בזמן ההזרקה, על מנת למנוע פציעות הנגרמות מהזריקה עצמה.
5. הניפו את המזרק והצמידו אותו לירך ב-90 מעלות עד שתשמעו ‘קליק’.
6. החזיקו את המזרק צמוד ויציב על הירך במשך כ-3-5 שניות.
7. הוציאו את המזרק ועסו את האזור לעוד 10 שניות על מנת לפזר את החומר טוב יותר בגוף.
8. לאחר ההזרקה, וודאו כי המטופל מגיע לבית החולים כמה שיותר מהר. וודאו שהאדם שמקבל את המטופל יודע שהוזרקה לו התרופה ותנו להם את המזרק המשומש.
שימו לב, ניתן להזריק את התרופה גם דרך הבגדים.
כאשר ילד סובל מסימני מצוקה חמורים כתגובה אלרגית, למשל קשיי נשימה, נפיחויות או בצקות בפנים ובצוואר, ירידה חדה בלחץ דם וסחרחורת, עליכם להגיב במהרה!
1. קראו לעזרה ראשונה.
2. השתמשו במזרק האפיפן האוטומטי.
3. פנו את קנה הנשימה עד שתגיע עזרה רפואית.
4. אם הילד אינו נושם, בצעו החייאה.
5. יידעו את צוות העזרה הראשונה – חשוב ליידע את הצוות הרפואי במקרה והוזרק לילד ממזרק האפיפן האוטומטי ולתת להם את המזרק המשומש.
